אחד הבסיסים הפילוסופיים של הרפואה הסינית הוא ההתייחסות לאדם כחלק בלתי נפרד מהיקום, כלומר האדם הוא חלק מהטבע ולכן תופעות הטבע משפיעות על האדם במידה רבה ויש צורך בסיסי של הסתכלות סביב כדי להבין מה עשינו כדי להגיע לאן שהגענו (גופנית ונפשית).

כולנו עשויים מאותם החומרים פיזיולוגית עם שינויים מזעריים ברצף החומר, ולכן דרכי הטיפול בכל אדם שונות, אך בצורה מדהימה גם דומות מאוד.

מטפל טוב צריך להשתמש בכל חושיו כדי לדעת מול איזה אתגר הוא ניצב ומה יהיו דרכי פעולתו - לבדוק צבע ומרקם של הלשון, לחוש דופק, לשים לב לריחות לא רגילים, להקשיב לכל מילה שהמטופל בוחר להגיד ולדרך ניסוחה ולתת לאינטואיציה שלו מקום, ללא כל דעות קדומות שיכולות לשבש את המהלך הנכון של הטיפול.

משל סיני מספר על מסטר זן שניסה להסביר לבתו של אחד מתלמידיו את הפילוסופיה במילים פשוטות : "דמייני לעצמך מפעל גדול לעוגיות. במפעל יש קערה גדולה של בצק ממנו מכינים צורות שונות של עוגיות. כולן מאותו הבצק ויש להן אותו הטעם. חלק מהעוגיות בצורה של בית וחלק בצורה של עצים ושל חיות וגם אנשים עושים מהבצק של העוגיות. עכשיו תפתחי את העיניים ותסתכלי על הנוף. הכול עשוי מאותו בצק, הבתים,הכלבים והאדמה וגם האנשים. הבנת ? הוא שאל.

כן ענתה הילדה, כולנו אותה העוגייה ".

ישנם מספר תחומים בהם השימוש ברפואה סינית הוא בעל שיעור הצלחה גבוה . יש לציין שבחלק מהבעיות המוזכרות , הטיפול ברפואה סינית הינו תומך ומשלים לטיפול ברפואה מערבית.

· הרגעה ואיזון כללי , מתחים וחרדות, עייפות מצטברת, היפראקטיביות

· בעיות קשב וריכוז אצל ילדים

· L.B.P – כאבי גב תחתון

· כאבי צוואר

· Tennis elbow, דלקת וכאבים במפרק המרפק

· Carpal tunnel syndrome ,כאבים בשורש כף היד

· כאבי דורבן בכף הרגל

· כאבי ראש לסוגיהם

· בעיות גניקולוגיות- כאבי מחזור, מחזור לא סדיר, הפסקת מחזור, בעיות פוריות,

· תופעות גיל המעבר

· אלרגיות

· U.R.I- דלקות חוזרות בדרכי הנשימה

· U.T.I – דלקות בדרכי השתן

· C.V.A – החלמה וטיפול בנפגעי אירוע מוחי

· בעיות שינה , אינסומניה

· מחלות פנימיות- יתר לחץ דם, סוכרת, טרשת נפוצה, דלקות פרקים, ברונכיטיס, אסטמה, בעיות בבלוטת התריס

· בעיות במערכת העיכול- עצירות כרונית, שלשולים כרוניים, crons, ulcerative colitis

פילוסופיה סינית

כשסין הייתה העולם (לקוח מתוך ספר הטאו)

כדי להבין את תפאורת הרקע של החיים בסין בתקופת לאו צה,יש לחזור אחורה במנהרת הזמן אל סין של לפני אלפיים וחמש מאות שנים, אל ימים של אגדות ומסתורין, כשהעולם היה גדול כמו הדמיון. אגדות הילכו על מלכים בהודו עם ארמונות פאר ופילים ועל שבטי נוודים בני ערב, המובילים במדבר שיירות של גמלים. שמועות סיפרו על קיומה של עיר מפוארת שטבעה בים ועל לוחמים מגודלים עם קרניים על הראש שחיו ביערות אירופה. יורדי הים הסיניים גילו איים בים הדרומי ובהם אנשים כהי עור ופירות אקזוטיים, וסוחרי פרוות מונגוליים שהגיעו עד קצה העולם סיפרו שהוא קפוא ולבן. אבל בכל המפות, ומכל כוון שמסתכלים, סין תמיד הייתה מרכז העולם.

האזרח הפשוט עבד קשה ופחד בעיקר מהצבא, אבל גם מדרקונים החיים במערות ומנחשי ענק מתחת למים, מילדים שמחציתם אדם ומחציתם שועל ומהרים יורקי אש ונחשים בולעי אדם. המסתורין היה רב, הסודות בכל פינה, החיים עברו מהר והמוות היה חידה.

בארמון המלוכה חי באותם ימים הקיסר צ'ואו, נצר חי לשושלת צ'ואו האדירה, אשר שלטה באזור קרוב לאלף שנים. בתקופה עליה אנו מדברים, כוחו נחלש וצבאו נחל לא מעט תבוסות מול מדינות בסביבה. נדמה היה שהסדר הקבוע מתערער, ועובדות חדשות נחתמות בבוץ על ידי מנהיגי אויב לא מוכרים. בשיחות בבית, סביב המדורה של התה, סיפרו הזקנים על ימים אחרים, עטורי תהילה ועל הערים העתיקות של השושלת הסינית הראשונה, שושלת שאנג. לפי האמונה, קודם לקיסרית צו'או, ירדו מהשמיים אל עמק הנהר הצהוב קיסרי שושלת שאנג. קיסרי השמיים הם שהביאו לעם את סודות גידול החיטה,האורז,המשי והשעורה. בזכותם הצטרפו אל מגורי האדם כלבים, כבשים ותאו המים והם גם העניקו את הברונזה ולימדו כיצד להכין ממנה נשק חד. ארבע מאות שנה שלטה שושלת שאנג עד שסיימה את תפקידה והוחלפה ע"י שושלת הקיסרים הנוכחית, שושלת צ'ואו. קיסרות צ'ואו הייתה חזקה יותר וגדולה כל כך, שהיו בה מדינות שלא שמעו אחת על השניה.

קיסרי הצ'ואו שלטו בהצלחה רבה על סין תקופה ארוכה, והצלחתם נשענה על המשכילים שהיו הגרעין ששמר על הסדר באימפריה, כמעט ללא שימוש באלימות ובצבא. יועצי החצר המציאו שיטת כלכלה פאודלית פשוטה וגאונית. הם חילקו ריבועים של אדמה ל 9 משבצות, וחילקו את 8 המשבצות החיצוניות ל 8 משפחות. המשבצת במרכז הייתה באחריות משותפת לכל המשפחות. התבואה שהיא נתנה הייתה תשלום השכירות על האדמה של כל 8 המשפחות. המשפחות נהגו לעבוד את הריבוע המשותף בסבב של משפחה אחת כל שנה, אך יכלו לבחור כל שיטה אחרת, כל עוד שיטת הריבוע המרכזי המשיכה לתת תבואה לא פחותה משמונה החלקות מסביב. עם הזמן גודלה של האימפריה יצר בעייה של תקשורת איטית בין חלקיה. כדי לפתור בעייה זו , המליצו החכמים לחלק את האדמה לשליטים קטנים, ולתת להם מעמד של קבע העובר בירושה ואחוזים מסויימים בהכנסה. כך עברו כמעט אלף שנות ברכה על שושלת צ'ואו שהתעשרה ביותר, עד שיום אחד החליטו האלים לתעתע ושלחו מתנה חדשה – הברזל.

הופעת הברזל שינתה במהירות את כל התמונה. המחרשה עם הלהב החדש חרשה מהר יותר ועמוק יותר. בעקבות זאת שופרו שיטות ההשקייה והאדמה הצמיחה יותר תבואה מאי פעם. השפע הרב היה יותר מהצורך הקיומי של המשפחות והעודפים גרמו להופעתם של מעמד חדש- הסוחרים. מעמד הסוחרים הביא כסף וכוח לאנשים פרטיים אשר הצמיחו כלכלת מסחר חדשה. בכל מקום בו נולד שוק כלכלי צמחו מתוך מעמד הסוחרים פוליטיקאיים מקומיים. תוך שנים ספורות הם צברו כוח ובנו לעצמם צבאות פרטיים שנישלו ללא בושה את "מושלי הקיסר" מתפקידם. הצבאות החדשים שהקימו היו משופרים בכלי ברזל מודרניים, ושיטת הצבא הרכוב אשר הם אימצו ממדינות הצפון, הפכה להיות יעילה אף יותר כשהוסיפו לה גם את המרכבה. לא עבר זמן עד שצבא הקיסר נראה מיושן ומסכן לעומת הצבאות החדשים בזירה.

השפע, העושר וההתחזקות של מדינת הלווין, הביאו למרד גדול והתנגשויות בלתי פוסקות. בסופו של תהליך לא ארוך, הקיסר נוצח ועיר הבירה XIAN נכבשה. קיסר הצ'ואו נאלץ לנדוד מזרחה ולהקים בירה חדשה. כעת הוא אמנם היה מוגן מפלישה, אבל הפך להיות מוגבל בשליטתו על האימפריה, ההכנסות צומצמו מאוד ומדינות הלווין נותר חזקות, עשירות ועדיין מאוד מאיימות.

קצב ההתפתחות של המדינות החדשות היה גועש. הן החלו בכיבושים וסיפחו לתוכן מחוזות יותר נחשלים. תוך זמן קצר, שבע מדינות סיניות גדולות הופיעו על המפה החדשה, ואיימו אחת על השנייה, בעוד קיסרות צ'ואו המשיכה לאבד בהדרגה את המעמד הפוליטי העליון שקיבלה לפני אלף שנה. עבור הקיסר המצב היה משפיל והוא ידע שעליו לעשות בחכמה, מכיוון שבכוח הצבא הוא כבר לא יהיה מסוגל להחזיר את השלטון המפואר של העבר.

הקיסר ידע שהסוד הגדול של הצלחת אבותיו היו היועצים, ואלו היו המחצב החשוב היחידי שעדין היה לו יותר מלכל האחרים. התכנית עליה חשה היתה להחזיר לקיסרות את מעמדה העליון בעזרת משהו חדשני מתחום הרוח, מעין דת חדשה, שתהווה את גרעין הקריסטל סביבו תתגבש האומה הסינית על שבעת חלקיה, כאשר הוא במרכזה.

בהודו של אותה תקופה הייתה מערכת מרובת אלים מקומיים וללא חוקה. הבודהיזם כדת ממוסדת, התחיל רק כארבע מאות שנה מאוחר יותר, וגם שם היה זה כפרוייקט של הקיסק אשוקה. רחוק יותר היו התרבויות הבבליות והאשוריות, מקום הולדתו של זרתוסתרא, שחי גם באותם ימים והכריז על עצמו כנביא שמתקשר לעם את AHURA MAZDA, אל החוכמה. על זרתוסתרא העולם עוד ישמע רבות. השפעתו בעתיד תהיה על הפרעונים ועל חכמי יוון ובעיקר היא תחדור חזק מאוד אל היהדות, הנצרות והאיסלאם, אך בסין של אותה תקופה עדין לא ידעו עליו דבר.

מערבה מבבל, הייתה באותה תקופה ממלכה קטנה על חוף הים התיכון שבירתה ירושלים והיא בעלת דת ממוסדת ובית מקדש. בית המלוכה היה דתי והמדינה הורכבה משנים עשר שבטים ועשרות מחוזות. שני שבטים היו של כוהני דת והם פוזרו בין עשרת השבטים האחרים, שהיו בעיקר חקלאים ורועי צאן. המרכז הדתי היה בארמון בית המקדש בירושלים, שהיה מפואר הרבה יותר מארמון המלך. כולם שילמו עשרה אחוז מס ובתמורה, קיבלו דת ומערכת משפטית מאורגנת. העם האמין באל אחד ובסמכותם של נושאי דברו, הכוהנים, שמעמדם עבר בירושה.

אם נחזור לקיסר צ'ואו, קשה להאמין שהוא חשב לאמץ דרך זרה, כיוון שלא היתה כל דוגמא שאפשר לקחת מאף מדינה בסביבה. חשוב לזכור את הסנוביזם הסיני של אותה תקופה. כל מדינות העולם האחרות שהכירו היו ברבריות והסינים מבחינתם, היו בעלי התרבות היחידים. אחרי ביטול האפשרות לייבא דת חיצונית, הקיסר נשאר עם שלוש אופציות מקומיות: חכם אחד בשם קונפוציוס, שהציע חוקה, מערכת משפט מסודרת וקוד התנהגות; קבוצת גנרלים לאומנית ומלחמתית שרצתה לנקום באלה שהביסו אותם בשדה הקרב; והיה את החכם לאו-צה, האחראי על הארכיון הלאומי, שאף אחד לא לגמרי הבין על מה הוא מדבר.

קונפוציוס היה בנו של אריסטוקרט, גאון משפטי ואיש ישר. הוא אהב בגדי משי וטיפח זקן משולש, אבל אהבתו האמיתית היתה פילוסופיה חברתית. הוא הציע תכנית מקיפה להחזרת הסדר החברתי השמה את הצייתנות, הכבוד, הצדק ואהבת הבריות במרכז הבמה. הלאומנים והגנרלים שידלו את הקיסר כל הזמן לכבוש את סין חזרה. הם היו משוכנעים שמכיוון הוא הקיסר האמיתי, מהשמים כבר יעזרו להשיב את שלטונו. "אחרי שנשלוט בכולם" הם אמרו, "נוכל להחדיר בהם תרבות הרבה יותר בקלות". השלישי היה לאו-צה. שמנמן, לא מטופח, זקן יותר מהאחרים וגם נמוך מהם. אבל כולם העריכו אותו. הם הכירו אותו במסגרת תפקידו בארכיון הקיסר שאותו ניהל שנים רבות. כולם ידעו שלאו-צה הוא איש מאוד חכם ומאוד אחראי, אבל הוא איש מוזר, שבזמנו החופשי העדיף להיות בחיק הטבע ולא בחברת אנשים. עד היום, במקדשים טאואיסטים בסין, אפשר לראות אותו מצוייר על הקיר, יושב באחו ירוק, סביבו עופרי איילים ועל כתפיו יושבות ציפורים. איש חריג היה לאו-צה ברמון הקיסר, אחד שלא הרבה במילים. לאו-צה, האיש שבקושי דיבר, הוא האבא של הטאואיזם.

מכאן ואילך, עשה הקיסר צ'ואו מספר טעויות. הוא הורה לקונפוציוס להתחיל לעבוד על החוקה החדשה והקצה לו לשם כך אגף בארמון וכן מימון התחלתי לצוות של משפטנים ועוזרים. אך לא היתה לו סבלנות לחכות עד שקונפוציוס יסיים את העבודה, הוא התעלם מעצותיו של לאו-צה והשתכנע להשקיע כספים אדירים בצבא ולתת ללאומנים להוביל מסע מלחמה. כשלונות צבאיים נוספים לא איחרו לבוא. האוצר נכנס לחובות ומעמדו הפוליטי של הקיסר המשיך להיחלש. שלושים שנה אחר כך בא הסוף על אלף שנים של שושלת צ'ואו האגדית.

חמישים שנה לאחר נפילת שושלת צ'ואו, הוכתר קיסר חדש בסין והתחילה שושלת מלכים חדשה שנודעה כ"קיסרות האן". הקיסר האן הוא זה שהשלים את מה שצ'ואו התחיל, והפך את הקונפוציוניזם לדת הרשמית של המדינה. שושלת האן החזיקה מעמד מאתיים וארבע עשרה שנה. אולי לא כל כך הרבה, אבל בתקופה משמעותית זו, עוצב האופי הקונפוציוניסטי של הסינים למשך אלפיים השנים הבאות.